קדמני הובלות וסחר בע"מ נ' בני ח'אלדי (2000) בע"מ

פסק דין

1.התובעת הגישה לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל שני שקים משוכים על ידי הנתבעת. אין מחלוקת כי הנתבעת חתמה על גבי השקים.

שיק אחד על סך 15,000 ₪ זמן פרעון 15.2.08, לצד ההדפסה "שלמו ל" הוספה בכתב יד המילה "לפקודת" וקיימת חותמת של "אלנסר" חברה לעבודות עפר ופיתוח ובנייה בע"מ וציון מספר הח.פ.

שיק שני על סך 32,000 ₪ זמן פרעון 25.2.08 לצד ההדפסה "שלמו ל" הוספה בכתב יד המילה "לפקודת" ונרשם בכתב יד "אלנסר" קיימת חותמת של "אלנסר" חברה לעבודות עפר ופיתוח ובנייה בע"מ וציון מספר הח.פ.

2.הנתבעת טוענת כי אינה חייבת בפרעון השקים. השקים נמסרו לחברת "אלנסאר" אולם לא ניתנה כל תמורה עבורם ולפיכך ניתנה בגינם הודעת ביטול.

כמו כן טוענת הנתבעת כי החוב של חב' אלנסר לתובעת בגינו סוחרה לה השקים נפרע. כך ניתן ללמוד מן הכרטסת של חב' אלנסר אצל התובעת וכך גם אמר לה מנהלה של חברת אלנסר.

3.הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית כל אחד של מנהל של התובעת והנתבעת. לא הוגש כל תצהיר ולא זומן לעדות מי מחברת אלנסר. העדים נחקרו בחקירה נגדית והצדדים הגישו סיכומי טענותיהם בכתב.

4.הנתבעת טענות לכישלון תמורה. כמו כן היא טוענת כי התובעת אינה בחזקת אוחזת כשורה היכולה לגבור על טענת כשלון תמורה. הנטל להוכיח כי התובעת אינה אוחזת כשורה מוטל לפתחה של הנתבעת, שכן התובעת, כאוחזת השקים נהנית מן החזקה הקבועה בסעיף 29(ב) לפקודת השטרות.

5.הטענה כנגד אחיזה כשורה הינה כי התובעת לא נתנה תמורה עבור השיק. טענה זו לא הוכחה. במעמד מסירת השקים ביום 26.10.07, שני השקים נזקפים לזכותה של חב' אלנסר אצל התובעת ומפחיתים את יתרת חובה עד לסך של 9,037 ₪ חובה. כלומר, בעת מסירת השקים, חב' אלנסר הייתה ביתרת חובה, ויש לקבוע לפיכך במעמד המסירה ניתנה תמורה עבור השקים. גם במעמד בו הוצגו השקים לפרעון ונדחו על ידי הבנק הייתה חברת אלנסר ביתרת חובה. בעקבות חזרת השיק על סך 15,000 ₪ ביום 18.2.08, גדלה יתרת החובה לסך של 62,033 ₪ וביום חזרת השיק השני, 27.2.08, על סך 32,000 ₪ גדלה יתרת החובה לסך של 109,533 ₪.

6.מהכרטסת שהציגה התובעת ניתן ללמוד כי לאחר חזרת שני השקים היו תקופות בהן חב' אלנסר הייתה רשומה ביתרת זכות בכרטסת של התובעת. לפיכך, נמצא לכאורה כי חב' אלנסר פרעה את חובה בגין שני השקים הללו לתובעת ויש לקבל טענת "פרעתי" או יותר נכון "נפרע" של הנתבעת. על פי אותו טיעון, יתרת חוב מאוחרת יותר של חב' אלנסר לתובעת הינה בגין חיובים מאוחרים יותר לפרעון אותם שקים ועל כן השקים הללו לא ניתנו תמורת אותם חיובים.

7.אולם, עיון מעמיק יותר בכרטסת ובחקירתו הנגדית של המצהיר מטעם התובעת מר קדמני אחסאן מלמדת כי מקור היתרה החיובית מצוי בהסדר עליו הגיעו התובעת וחב' אלנסר לפרעון חובותיה. במסגרת הסדר זה ניתנו לתובעת שורה של שקים. השקים נרשמו והעלו את חב' אלנסר ליתרה חיובית אצל התובעת, ראה בכרטסת יום 11.4.08. אולם למצער, השקים שנמסרו במסגרת הסדר זה חזרו. מיד לאחר הסדר זה כבר חוזרים שקים נוספים המובילים את חב' אלנסר ליתרת חובה כבר ביום 13.8.08. יש לציין כי כל השקים שנמסרו במסגרת יום 11.4.08, חוזרים לאחר מכן או מוחלפים בשקים אחרים, ראה לדוגמא יום 27.8.08 ויום 1.9.08. ממשיכים ומעיינים בכרטסת ורואים כי לאחר מכן נעשה נסיון להסדר ביום 23.8.08 בשקים על סך 5,000 ₪ כל אחד. אולם בחודשים 10-12/08 ניתן לראות את חזרתם של אותם שקים. וכך הלא. לא איתרתי תקבול שהתקבל ונפרע אשר היה בו כדי לכסות את סכומם של השקים.

בסופו של יום יתרת חובה של חב' אלנסר לתובעת נכון ליום 30.3.09 הינה 113,152 ₪.

8.הנתבעת טעונת בסיכומי טענותיה באמצעות בא כוחה כי נפלו סתירות מהותיות בעדותו של מר אחסאן קדמני ועל כן יש לדחות גרסתו. לשיטתה מאחר וטען מר קדמני כי חב' אלנסאר הגיעה עמו להסדר על סך של 175,000 ₪ ובאותו זמן יתרת החוב הייתה רק של 145,703 ₪, אזי אין בכך הגיון. יש לדחות טענה זו. ראשית, אין בכך כדי להואיל. אין בכך כדי לשנות את העובדות המוכחות. שנית, ניתן לראות כי שקים שלא ניתנו במהלך ההסדר ממשיכים לחזור במהלך ההסדר, ויכול וההסבר מצוי שם או בריביות. איני מוצאת לפיכך כי לטענות השונות של הנתבעת לעניין זה יש נפקות. הצדדים חופשיים לעשות הסדר על הסכום אותו ימצאו לנכון, בכל מקרה ההסדר כשל. אילו רצתה הנתבעת להוכיח דבר מה אחר, מדוע לא זימנה לעדות את מנהלה של חבר' אלנסר? לא ניתן לכך כל הסבר לכך. התובעת אינה צריכה להציג ראיות בדבר תוכנו של ההסדר, אלא רק להראות כי כל השקים שניתנו לפרעון החוב חזרו וכי החוב נותר בעינו. כך גם אין כל משמעות לשאלה מה הוא הגורם עימו הגיע מר קדמני להסדר.

9.הנתבעת מבקשת להפנות לשקים שונים שנמסרו שהיה בהם כדי לפרוע את חובה של הנתבעת. לא הוכח כי שקים אלו אכן נפרעו. אם הוחלפו באחרים, עדין קיימת יתרת החוב. על הנתבעת להוכיח כי לאחר מועד פרעון השקים אכן היה שלב בו יתרת חובה של חב' אלנסר לתובעת הייה 0 וכי יתרה זו לא מבוססת על שקים שחזרו לאחר מכן. בכך היא כשלה.

10.הנתבעת מפנה למקורות אחרים מהם יכולה לכאורה התובעת לגבות את חובה דוגמת ערבות אישית. אין זו הגנה בפני תביעה שיטרית, כל עדו אל נגבה החוב יותר מפעם אחת.

11.הנתבעת טוענת כי השיק השני רשום לפקודת "אלנסר" ואילו על גבי החותמת של ההסבה וכן על גבי החותמת המופיעה לצד הרישום "אלנסר" מופיעה שם החברה "אלנסר חברה לעבודות עפר ופיתוח ובנייה בע"מ". טוענת הנתבעת כי על פי האמור בפסק דין ע"א 4848/91 הכונס הרשמי בתפקידו המפרק בנק צפון אמריקה בע"מ נ. פורשה בע"מ נקבע כי הבנק אינו יכול להיות אוחז כשורה כאשר השקים נמשכו באותו מקרה לפקודת "חדיש בע"מ" ואילו השם הנקוב בחותמת שעל גבם הוא "חדיש השקעות בע"מ".

איני מוצאת כי מפסק דין זה אפשר ללמוד לעניינו.

12.באותו פסק דין דובר על חוסר זהות בין השם של הנפרע לשם של מסב השיק. במקרה אשר לפנינו לצד הרישום "אלנסר" מופיעה חותמת של חברת אלנסר עם מלוא פרטיה ושמה המלא, כפי שמופיע בחתימת ההסבה. לפכיך אין במקרה אשר לפני חוסר זהות בין שם הנפרע לשם המסב.

13.לשיטתו של מנהל הנתבעת מר חאלדי מאג'ד התוספת של חותמת החברה אינה חוקית (פרוטוקול עמ' 7 ש' 13). איני יכולה לקבל ראשית עדות זאת על פיה לכאורה הוספה חותמת החברה ללא ידיעתו. בתצהירו של מר חאלדי מיום 16.4.08 בהתנגדות, טען מפורשות כי השיק ניתן ל"חברת "אלנאסר" חברה לעבודות עפר ופיתוח ובניה בע"מ (ראה סעיף 7). עד למועד שמיעת הראיות לא עלתה כל טענה כזו לזיוף או הוספה שלא ברשות על ידי מי מהנתבעת. יתרה מכך, טוען מר חאלדי עצמו בחקירתו הנגדית כי אינו יודע מה ההבדל. ניכר אם כן כי הודרך לטעון כך.

14.יתרה מכך, מר חאלדי מודה כי חתם על התיקון של השיק ההופך אותו לסחיר. הוא מאשר כי השיק נמסר לחברת אלנאסר. לפיכך, יכלה חברת אלנסאר לסחרו. התובעת קיבלה את השיק לידיה כאשר מצויה החותמת גם על השורה לפקודת וגם בגב השיק, לפיכך, כאשר קיבלה התובעת את השיק לידיה הוא היה תקין לפי מראהו ואין בכך בכל מקרה כדי לפגוע בתום ליבה.